האם הותשת נרדמה על כתפו של זר במטוס — היא לא יכלה אפילו לדמיין מי יהיה האיש הזה
האם הותשת, שניסתה להרגיע את בתה הקטנה הבוכה, לא שמה לב אפילו מתי נרדמה על כתפו של זר. אף אחד במטוס לא יכול היה לדמיין כיצד תסתיים הסיפור הזה.
עבור אנה, הטיסה הלילית הזו לא הייתה נסיעה רגילה. זו הייתה תקוותה האחרונה.
המטוס כבר מזמן הגיע לגובה השיוט והחליק בשקט בשמי הלילה. רוב הנוסעים התאקלמו בנוחות — מי עצם עיניים, מי צפה בסרט ומי גלל בטלפון. נראה היה שזו תהיה טיסה רגילה ושקטה.
אך לפתע, תא הנוסעים התמלא בבכי חזק.
הקטנה זושה לא הצליחה להירגע.
אנה לחצה את בתה חזק יותר אל חזה והחלה לנדנד אותה בעדינות, מזמזמת בשקט שיר ערש מוכר. ליטפה את שערה, סידרה את השמיכה, נשקה על מצחה — אך כלום לא עזר. זושה המשיכה לבכות, וידיה הקטנות אחזו בעוויתיות בקצה השמיכה.
עם כל דקה שעברה, מבטי הנוסעים נעשו פחות ופחות ידידותיים.
מישהו נאנח בכבדות, האיש שישב מעבר למעבר סגר את ספרו בעצבנות, ואשה מבוגרת שישבה לפניהם ניענעה בראשה באי-שביעות רצון. לבסוף אמר אחד הנוסעים, חזק מספיק כדי שאנה תשמע:
— לא יכלת לבחור באמצעי תחבורה אחר? גם לאחרים מגיע להגיע בשלום.
המילים האלה פגעו בה עמוקות.
הרגישה שלחייה בוערות. רצתה להסביר לכולם שהיא לא מתכוונת להפריע לאיש, אך לא נותרו בה עוד כוחות לכך.
שני הימים האחרונים הפכו עבורה לסיוט אינסופי.
מסדרונות בית החולים, הבדיקות, השיחות העמוסות בחרדה עם הרופאים, הלילות ללא שינה והפחד המתמיד על בתה — כל אלה הותישו אותה לחלוטין. זושה חלתה בצורה חמורה, והמומחים המקומיים הרימו ידיים. כולם המליצו לפנות לרופא ילדים מפורסם שקיבל חולים במדינה אחרת.
אנה מכרה כמעט את כל מה שהיה לה כדי לקנות את הכרטיסים. נשאר לה מעט מאוד כסף, אך לא הייתה לה ברירה. אם קיימת אפילו האפשרות הקטנה ביותר להציל את בתה — היא חייבת לנצל אותה.
בינתיים זושה פרצה שוב בבכי.
לאחר מספר דקות ניגשה לאנה דיילת.
— סליחה רבה — אמרה בחביבות. — חלק מהנוסעים מגישים תלונות. האם אוכל לעזור לך בכלשהו?
— תודה… אני מנסה… — ענתה אנה בלחישה.
היא אכן עשתה כל מה שביכולתה.
אך גופה לא יכול היה עוד.
עפעפיה נסגרו מעצמם, ידיה רעדו מעייפות, ומחשבותיה החלו להתערבב. עדיין החזיקה את בתה בזרועותיה, בעוד שהרגישה כיצד כל אנרגיה ממש עוזבת אותה.
בשלב מסוים ראשה החל לגלוש לאט לאט על כתפו של האיש שישב לצדה.
היא לא שמה לב אפילו מתי זה קרה.
האיש קימט תחילה את גבותיו. ברור היה שהמצב תפס אותו לחלוטין בהפתעה. כבר עמד להזיז את עצמו בעדינות, אך כאשר הביט בפניה הותשות של האשה הצעירה — שינה את דעתו.
הוא לא ראה לפניו נוסעת חסרת אחריות, אלא אם שימים כבר חיה רק בפחד על ילדה שלה.
בזהירות עצומה, כדי לא להעיר אותה, תמך באנה בזרועו, ואז לקח בעדינות את זושה אליו.
הילדה עוד לכדה בשקט כמה שניות, אך הזר ליטף את גבה ברוגע ואמר לה משהו בלחישה. בהדרגה זושה נרגעה, עצמה עיניים ונרדמה.
שתיקה בלתי-צפויה ירדה על תא הנוסעים.
אפילו אותם נוסעים שמעט קודם היו עצבניים, כעת הביטו בסצנה בתדהמה.
כעבור כמעט שעה אנה קפצה ממקומה בפתאומיות.
ראשית, בבהלה, הביטה בזרועותיה.
הבת לא הייתה שם.
לבה החל לדפוק כל כך חזק שלרגע התקשתה לנשום.
אך שנייה לאחר מכן ראתה את זושה.
הילדה ישנה בשלווה בין זרועותיו של אותו איש.
הוא החזיק אותה בביטחון ובעדינות יוצאת דופן, כאילו דאג לילדים כל חייו.
— אלוהים שלי… אנא סלח לי… — לחשה אנה נבוכה.
האיש רק חייך קלות.
— אין צורך להתנצל. פשוט היית צריכה לנוח. לפעמים שעת שינה שווה יותר ממה שנדמה.
אנה רצתה להודות לו, אך לפתע שמה לב לכמה ביטחון שבו הוא מטפל בילדה.
— האם אתה רופא? — שאלה בזהירות.
הוא הנהן ברוגע.
— כן.
— אנחנו בדרך למומחה ילדים מפורסם… אמרו לנו שרק הוא יכול לעזור לבתי.
האיש שתק כמה שניות, ואז ענה בלחישה:
— במקרה כזה אין לך יותר צורך לחפש אותו.
אנה הביטה בו בתדהמה.
— כי המומחה ההוא — אני הוא.
דמעות פרצו מיד מעיניה של האשה.
היא לא יכלה להאמין שהגורל שם בדרכה בדיוק את האיש שחיפשה בנואשות כזו.
— אל תדאגי — אמר הרופא ברוגע. — לאחר הנחיתה אבדוק את בתך באופן אישי. ועוד דבר… לא תצטרכי לשלם על הייעוץ. לפעמים הדבר החשוב ביותר שנוכל לעשות עבור אדם אחר הוא פשוט לעזור לו ברגע שבו כמעט איבד את כל התקווה.
