הכול התחיל בשעת בוקר מוקדמת, בסביבות שש. השחר רק החל לעלות, כאשר מוקד המשטרה קיבל שיחת חירום יוצאת דופן.
האישה דיברה במהירות ובחוסר סדר, בניסיון להשתלט על הבהלה שאחזה בה.
״בבקשה, תבואו… אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל מישהו חי בתוך הספה שלנו. כבר כמה שבועות אנחנו שומעים ממנה קולות של גירוד וציוצים.״
בתחילה חשב המוקדן שמדובר בעכברים.
״את בטוחה שהקולות מגיעים דווקא מהספה?״
״בוודאות. בדקנו את הקירות, את הרדיאטורים, את פתחי האוורור ואפילו ניתקנו את החשמל. הכול נרגע רק לכמה דקות, ואז הרעשים חוזרים. לפעמים הספה אפילו רועדת מעט.״
בשל הדיווח החריג נשלחה למקום ניידת משטרה יחד עם כלבן וכלב משטרתי.
כעבור כעשרים דקות עצרה הניידת מול בית פרטי קטן.
הדלת נפתחה כמעט מיד.
על מפתן הבית עמדה אישה כבת חמישים, שנראתה מותשת. היה ברור שכבר זמן רב לא ישנה שינה רגועה.
״תודה שבאתם…״ אמרה בקול שקט.
בסלון המתין להם בעלה, שישב בכיסא גלגלים. גם הוא נראה מודאג מאוד.
״אנחנו מצטערים שקראנו לכם בגלל דבר כזה,״ אמר האיש. ״אבל באמת שאין לנו מושג מה לעשות.״
השוטר הביט סביבו בקפידה.
במבט ראשון הכול נראה רגיל לחלוטין.
טלוויזיה גדולה.
ספרייה מלאה בספרים.
כמה תמונות משפחתיות.
וספה ישנה ורחבה שעמדה צמוד לקיר.
לדברי בני הזוג, דווקא ממנה בקעו הקולות המוזרים.
למשך כמה שניות השתררה דממה מוחלטת בחדר.
ואז נשמע לפתע קול חרישי…
חרררר…
כאילו מישהו מגרד בזהירות את העץ מבפנים.
השוטר הביט בכלבן.
״שמעת את זה?״
הכלבן הנהן בשקט.
כלב הרועים המשטרתי התקרב באיטיות אל הספה.
תחילה רק הריח אותה.
כעבור רגע קפא במקומו.
הפרווה שעל עורפו הזדקרה.
שנייה לאחר מכן הוא השמיע נהמת אזהרה חרישית.
הוא החל להסתובב סביב הספה, אך שב שוב ושוב לאותה נקודה בדיוק.
״זה מעניין…״ אמר הכלבן בקול נמוך.
לפתע זינק הכלב עם שתי כפותיו הקדמיות על הספה והחל לשרוט בעוצמה את הריפוד.
השוטר הבין מיד שהכלב זיהה נוכחות של יצורים חיים.
״יש שם משהו, אין ספק.״
בעלי הבית החווירו.
״אבל ישבנו על הספה הזאת כל יום…״ לחשה האישה.
השוטר הרחיק בזהירות את הספה מהקיר.
באותו רגע נשמע שוב רחש מתוך הספה.
הפעם הוא היה חזק בהרבה.
נראה היה שבתוכה נעים בו-זמנית יצורים רבים.
״כולם בבקשה להתרחק.״
הכלבן אחז ברצועת הכלב בחוזקה.
השוטר שלף סכין חילוץ וחתך בזהירות חתך ראשון בצד הריפוד.
מיד פרץ החוצה ענן של אבק ישן.
כעבור רגע נחשף חומר המילוי הישן, שכבר הצהיב עם השנים.
למשך כמה שניות לא קרה דבר.
ואז נשמעה לפתע צווחה חדה מתוך הספה.
האישה נרתעה לאחור.
השוטר הרחיב את הפתח.
ואז זה קרה.
חולדה אפורה וגדולה זינקה מתוך הספה.
בתוך שניות היא חלפה בין רגלי הנוכחים וברחה לכיוון המטבח.
מיד אחריה יצאה חולדה נוספת.
ואחריה שלישית.
ואז עוד אחת.
ועוד.
הכלב המשטרתי ניסה להסתער קדימה, אך הכלבן עצר אותו בעזרת הרצועה.
השוטר המשיך לקרוע את הריפוד.
רק אז התברר שהחולדות הראשונות היו רק חלק קטן מהבעיה.
בתוך הספה הסתתר קן עצום.
בין קורות העץ נדחסו פיסות בד, ניירות, חוטים, צמר גפן ושאריות של חומר המילוי הישן.
כל אלה יצרו מבוך של ממש.
מעמקי הקן החלו להציץ עשרות עיניים נוצצות.
החולדות התרוצצו בבהלה והתנגשו זו בזו.
חלקן ניסו להימלט החוצה.
אחרות הסתתרו עמוק יותר בתוך הקן.
כאשר השוטר הסיר לחלוטין את דופן הריפוד, כולם הבינו את ממדי הבעיה.
בתוך הספה חיה מושבה שלמה.
עשרות חולדות בוגרות.
חולדות צעירות.
וגם גורים זעירים רבים, שהצטופפו בקבוצות קטנות והשמיעו ציוצים חלשים.
חלקם היו קטנים כל כך, שעדיין לא פקחו את עיניהם.
האישה כיסתה את פניה בידיה.
״לא… זה לא יכול להיות…״
בעלה שתק ובהה בספה.
הוא לא הצליח להאמין שכל הזמן הזה ישב במרחק של סנטימטרים ספורים בלבד ממושבה עצומה של מכרסמים.
השוטר בדק בקפידה את פנים הספה.
באחד המקומות העץ כבר היה פגוע בצורה חמורה.
על חלקי המסגרת נראו בבירור סימני כרסום של שיניים.
גם כבל המאריך החשמלי שהיה מונח ליד הספה ניזוק.
הבידוד של הכבל היה מכורסם בחלקו.
״טוב שהתקשרתם עכשיו,״ אמר השוטר. ״אם החולדות היו מכרסמות את הכבל עד הסוף, זה היה עלול לגרום לקצר חשמלי, ובמקרה הגרוע ביותר אפילו לשריפה.״
בני הזוג הביטו זה בזו.
המחשבה על מה שהיה עלול לקרות הפחידה אותם.
השוטר הזעיק צוות מקצועי להדברת מזיקים.
לאחר זמן קצר הגיעו אנשי ההדברה עם ציוד מקצועי.
בדיקת הבית נמשכה כמעט שעתיים.
למרבה המזל התברר שמוקד הבעיה היה כולו בתוך הספה.
לדברי המומחים, החולדות נכנסו לבית דרך פתח אוורור קטן במרתף.
הספה הישנה, שהייתה מלאה בחומר רך ועמדה סמוך לקיר חמים, הייתה עבורן מקום מסתור מושלם.
היה שם חם, שקט ובטוח.
לפי הערכת אנשי המקצוע, החולדות חיו בתוך הספה לפחות חודש.
מדי יום הן הרחיבו בהדרגה את המחילה שלהן ויצרו מעברים חדשים בתוך חומר המילוי.
זו הסיבה שבתחילה בני הזוג שמעו רק רשרושים חלשים, שהלכו והתחזקו עם הזמן.
לאחר שפירקו את הספה לחלוטין, התברר שלא ניתן עוד להציל אותה.
היא הייתה הרוסה כמעט לגמרי מבפנים.
השלד שלה נרקב בחלק מהמקומות, הריפוד ניזוק לחלוטין, וחומר המילוי היה מזוהם באופן שלא אפשר את השימוש בו.
לא נותרה ברירה אלא לפנות את הספה ולהשמיד אותה.
לפני שעזב, הביט השוטר פעם נוספת בסלון.
כעת הוא נראה ריק באופן מוזר.
האישה נשפה אנחה עמוקה.
״אני פשוט לא מצליחה להאמין… בילינו על הספה הזאת כל כך הרבה שנים. קראנו עליה ספרים, צפינו בסרטים וחגגנו עליה רגעים משפחתיים מיוחדים…״
בעלה הניד בראשו.
״וכל הזמן הזה, בלי שידענו, צמחה בתוכה מושבה שלמה.״
השוטר השיב בשלווה:
״עשיתם את הדבר הנכון כשלא התעלמתם מהרעשים. אנשים רבים שומעים קולות כאלה ומשכנעים את עצמם שהם ייעלמו מעצמם. אבל לפעמים רשרוש קטן באמצע הלילה הוא סימן לבעיה גדולה הרבה יותר.״
מאוחר יותר הודו בני הזוג שבמשך זמן רב הם נבהלו מכל חריקה קטנה של רהיט בבית.
אולם לאחר שהבית נאטם כראוי, מערכת האוורור תוקנה וכל מוקדי החדירה טופלו, נעלמו הרעשים המוזרים לתמיד.
הסיפור הזה הזכיר להם שגם החפצים היומיומיים והרגילים ביותר עלולים להסתיר בתוכם בעיות בלתי צפויות, ושלעיתים דווקא רעש קטן שנראה חסר חשיבות הוא אזהרה שמוטב לא להתעלם ממנה.
