ככל שיכולתי לזכור, בתי תמיד התייחסה לשיער שלה
— זרים לא נוסעים במכונית שלי. אם את באמת אשתו
חמותי ביקשה ממני לעזוב את יום ההולדת שלה — שאני
אבא שלי החביא אותי מתחת לשולחן ולחש: ״אל תצאי
שייח’ פיטר אחיות בזו אחר זו, עד שיום אחד
חברתי הטובה ביותר לקחה במשך עשר שנים את הבן
«אל תדאגי בגלל נסיעת העבודה שלי לירושלים, אהובה.
המסמך שהיה בתא האחרון היה חוזה שכירות לשישה
ביום הולדתי ה־86 התעוררתי לאותו הדבר שקיבלתי
אבא שלי לא נתן אפילו אגורה אחת ללימודים שלי.